• Wanago | הקרואסון הצרפתי
הקרואסון הצרפתי

כתבה על הקראוסון הצרפתי

"הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקרואסון זה שימרחו אותו בחמאה" כך פתח פאבלו טוסט את ספרו הנהדר "הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקרואסון". אני זוכר שקניתי את הספר משתי סיבות; קודם כל הסתקרנתי מאוד לדעת מה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקרואסון, מאוד השתעשעתי לגלות שהתשובה נמצאת במשפט הראשון של הספר. הסיבה השנייה היא שאני פשוט אוהב קרואסונים, זה ללא ספק אחד המאכלים האהובים עליי.
הזיכרונות שלי מהקרואסון מתחילים עוד בילדותי כשאמא הייתה קונה לי קרואסון שוקולד זול וטעים לארוחת בוקר, וממשיכים עד לבילויים הליליים שלי בתל אביב שהיו מסתיימים במנת "דושף" ב"לה גאטרי". שילוב של נקניק משובח, גבינה איכותית, ביצה עלומה והכי חשוב – חמאה. לא פלא שכשנסעתי עם שני חברי הטובים ביותר - לירן ותום - לפריז, הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא הקרואסונים הצרפתים.
הטעימה הראשונה הייתה כבר בשדה התעופה, רבע שעה אחרי שנחתנו. חטפתי קרואסון מצ'וקמק באיזה דוכן והטעם היה פשוט אלוהי. אני אפילו לא זוכר מה היה בתוכו, אם בכלל היה משהו, אבל ידעתי שמכאן אפשר רק לעלות.
בבוקר הראשון שלנו בפריז התנדבתי לקפוץ למאפייה הקרובה עדי לדאוג לבאגטים וקרואסונים, בזמן שלירן שם פעמיו למעדנייה כדי להתארגן על גבינות. תום נשאר בחדר להשלים רבע שעת שינה. נכנסתי למאפייה הראשונה שראיתי, מה שלא היה מאוד קשה כי בפריז יש אחת בכל רחוב שני. לשמחתי היה ריק והמוכרת דיברה אנגלית, כך שהייתה לי הזדמנות לחפור לה קצת ולשאול על הקרואסון הצרפתי.

לטיול קולינרי בצרפת לחצו כאן >>

נדין, המוכרת הנהדרת במאפייה, סיפרה לי שבצרפת הם לרוב מעדיפים לאכול את הקרואסון ריק לגמרי. "מה, בלי חמאה אפילו?" שאלתי בפליאה. נדין צחקה ואמרה שברור שיש חמאה ואני כמעט השלמתי אותה ואמרתי שהרי זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקרואסון. אבל הנחתי שהיא לא ממש תבין אותי. 

כתבה על הקראוסון הצרפתי


בהמשך היא הראתה לי עוד שני סוגים של קרואסון שיש לה. קרואסון שקדים, עליו היו חתיכות שקדים מגרות ביותר ללא קשר למילוי, וקרואסון שוקולד - כמובן. לא היה לי ממש זמן להתלבט ואמרתי לה שפשוט תשים חמישה מכל סוג, מה כבר יכול להיות? הייתי כל כך נלהב ששכחתי שני דברים חשובים: הראשון הוא לקנות גם באגט! והדבר החשוב השני הוא לשאול מה לגבי קרואסונים עם גבינה ובשר? אמנם זה נחשב בכלל אמריקאי, אבל התקשיתי להאמין שבמדינת הקרואסונים אין את הקרואסון האהוב עליי!

כמובן שחזרתי אל המאפייה. קודם כל הייתי ממש סקרן לגבי הקרואסונים הנוספים וגם היה לי ברור שאם אני חוזר בלי באגט תום הורג אותי. מעבר לכך, נדין הייתה ממש חמודה וחשבתי שלבקש ממנה מספר טלפון יכול להיות רעיון נחמד. אז מה אם יש לנו רק חמישה ימים פה. כשעמדתי בפתח המאפייה נדין חייכה, נראה שהיא שמחה שחזרתי. בלי להתבלבל שאלתי אותה מה היא עושה היום בערב ואם אפשר לקבל את המספר שלה. היא אמרה שכן, נתנה לי את המספר וחיבקה אותי. יצאתי במבוכה ונופפתי לה לשלום.

לטיול קולינרי בצרפת לחצו כאן >>

כשחזרתי למלון רציתי כבר לספר לתום ולירן על נדין, רק שאותם עניין יותר איפה הבאגטים ולמה לעזאזל קניתי כל כך הרבה קרואסונים. אופס.