• Wanago | כדורגל בברצלונה
כדורגל בברצלונה

כתבה על כדורגל בספרד

יום הולדת בזוג זה כיף, ומה יכול להיות כיף יותר מאשר לחגוג את המאורע עם חופשה זוגית בברצלונה. אז ארזנו (לבד) מזוודות וטסנו לחופשה בת שבוע בעיר הספרדית המדוברת. עוד בארץ פנטזתי על מסעות שופינג בלתי נגמרים במדינה שהביאה לנו את זארה, פינטזתי על גאודי, טאפסים חצופים ופאייה. כדורגל לא היה בפנטזיות, מודה. אבל מראש ידעתי שביום השלישי לטיול מתקיים משחק של בארסה נגד סלטיק במסגרת ליגת האלופות, מה שאומר שבאותו ערב לא אתפנק במסעדה רומנטית אלא אשהה באצטדיון מלא אוהדים קולניים במיוחד. בזוגיות כמו בזוגיות, איך אומרים? צריך להקריב. והנה אני, מקריבה ערב שלם בברצלונה בשבילו, ומאה יורו שבינינו הייתי מעדיפה לתרום לזארה. לפחות כך חשבתי בארץ. כשהגענו לברצלונה זה כבר הרגיש לגמרי אחרת.

לחווית כדורגל מלאה בברצלונה לחצו כאן>>

בבוקר יום המשחק העיר כולה נצבעת בצבעי הקבוצות, אוהדים מציפים את הרחובות ומזמרים בקול בשפה שאני לא מבינה. האווירה היא לא פחות ממחשמלת. בערב המשחק, בעודי מתלבטת מה לעזאזל לובשים למשחק כדורגל (לכו על קז'ואל), אני מוצאת עצמי מתרגשת קמעה נוכח העובדה שאני הולכת אל הלא נודע.

המטרו מביא אותנו אל הקאמפ נואו. אנחנו צועדים בעקבות האוהדים, עולים בשבילים רחבים אל עבר היציע, מוקפים בהמון ובריחות זרים. עוד בדרך לשם אנחנו מעמיסים כמה נשנושים, לא זוכרת מה בדיוק, כי בכל זאת הבטיחו לנו הצגת כדורגל. את רגע הכניסה אל תוך האצטדיון אני כבר לא שוכחת ולא אשכח לעולם. לא בכדי הוא נמנה בין הגדולים ביותר בעולם, הגדול ביותר באירופה. כמאה אלף מושבים עוטפים מגרש ירקרק והגודל העצום מזניק לי את האדרנלין גבוה לשמיים. שריקת הפתיחה והמשחק מתחיל.

בחור מקומי שיושב לפניי, מאזין לשידור המשחק באוזניות ומתחיל לדבר לעצמו עם כל מהלך. כל בעיטה של בארסה לכיוון השער שמסתיימת בהחמצה, גורמת לו להיות כעוס יותר. מוזר, אני חושבת. לא אמורים ליהנות בהצגה? הזמן עובר וכל אותה העת החבר מרוכז במשחק, עוקב בשקיקה אחר כל מהלך, רק לא לפספס. אצלי בראש המחשבות מסתכמות ב-איפה מסי? זה מסי? רגע, אולי זה? ואז זה מגיע. 


כתבה על כדורגל בספרד


גול ראשון של סלטיק. יציע שכולו ירוק על הרגליים. ביציע שלנו, דממה. מבטים שמוטים, ראשים מתנדנדים ימין ושמאל, עיניים שלא מאמינות למה שהן רואות.

שנייה לפני מחצית, גול של בארסה. החבר מזנק. גם אני. הפעם הזאת אנחנו על הרגליים. צרחות עפות באוויר, שריקות ומחיאות כפיים.

מחצית. בשבילו - זמן שירותים וחידוש מלאי הנשנושים. בשבילי - זמן שירותים וצילומים. כן, גם סלפי היה שם.

מחצית שנייה יוצאת לדרך. כל מה שבארסה עושה לא הולך לה. ההגנה של סלטיק עובדת שעות נוספות ולא מאפשרת לנו לראות גולים. החבר מתבאס. גם אני.

דקה 90. תיקו אחד. אנשים עם פרצופים מיואשים מתחילים לעזוב את האצטדיון. ביני לבין עצמי אני תוהה אם הם פועלים בחכמה בזה שהם חוסכים את לחץ ההמון ביציאה, אך ביני לבין עצמי אני גם יודעת שאין שום סיכוי שאני הולכת מפה לפני שריקת הסיום. כי בכל זאת, אנחנו בברצלונה. ובל נשכח, מאה יורו הושקעו פה.

לחווית כדורגל מלאה בברצלונה לחצו כאן>>

דקה 94. בארסה מבקיעה בשנית ומנצחת את המשחק. אצטדיון שלם על הרגליים, פרצופים שמחים עד הגג. גם של החבר. גם שלי. הבחור המדבר לעצמו לפניי לא יודע את נפשו מרוב אושר. ביני לבין עצמי אני בזה לאלו שעזבו ארבע דקות קודם. כי אפילו אני, או בשמי השני "מה לי ולכדורגל?", יודעת שאת המשחק הזה משחקים עד השנייה האחרונה. בייחוד בברצלונה.