• Wanago | אל דנטה סודות הפסטה
אל דנטה- סודות הפסטה

 

כתבה על פסטה אל דנטה

"הדרך אל ליבו של הגבר עוברת דרך קיבתו" – משפט שמישהו אמר מתישהו. האמרה היא בעיקרון נכונה, רק שמשום מה אף אחד אף פעם לא ניסח אמרה מקבילה שאומרת שהדרך אל ליבה של האישה עוברת דרך הבישול עצמו. תבדקו אותי – נשים מתרשמות מגברים שמבשלים. בדיוק בגלל זה כל גבר צריך לדעת להכין כמו שצריך לפחות מאכל אחד, לכל מקרה שירצה להרשים איזו בחורה או שתיים. במקרה שלי, מדובר בפסטה. מאכל פשוט יחסית שאפשר להפוך למיוחד בלי הרבה מאמץ. הרבה רושם – מעט השקעה.

הפעם הראשונה בה הכנתי פסטה, הייתה לענבל. אחרי שלושה דייטים מוצלחים, החלטתי שזה זמן טוב לבשל לה את ארוחת הספיישל שלי – היחידה שאני חושב שיש סיכוי שאצליח להכין. כבר בסופר מרקט התחלתי להתבלבל, אבל הרמתי טלפון לחברי יגאל שאמר לי להשקיע בפסטה מאיכות גבוהה, משהו שעשוי מקמח דורום סמולינה כמרכיב עיקרי.

את הרוטב אלתרתי. היום אני כבר אמן רטבים, אבל אז הייתי די בשוק ופשוט אלתרתי משהו שנראה לי סביר. זה באמת היה סביר. אבל החלק הקשה באמת היה לדעת איך מבשלים את הפסטה כמו שצריך. שוב התקשרתי ליגאל.

לחוויה קולינרית באיטליה לחצו כאן  >>

"אחי, כמה מים צריך לשים בכלל? מתי? איפה? למה? הצילו"

"תרגע" אמר לי אריק, "כמה גרם פסטה יש לך שם? 400? מעולה אז תרתיח ארבעה ליטר מים, תוסיף מלח ואז את הפסטה".

"אוקיי, נשמע פשוט".

"נכון, כי זה פשוט. עכשיו עוד משהו, אם כתוב לך להוציא את הפסטה אחרי שמונה דקות, תוציא אחרי שבע. תמיד דקה אחת פחות, שיהיה אל דנטה".

לא ממש ידעתי מה ההבדל בין אל דנטה לכן דנטה, אבל זרמתי עם יגאל שתמיד היה זה שמבשל אצלנו בחבר'ה. ענבל הייתה אמורה להגיע כל רגע ודקה אחת פחות לגמרי שיחקה לטובתי. היום אני כבר יודע שזה תמיד עובד. 


כתבה על פסטה אל דנטה


הפסטה מוכנה, שמתי קצת שמן והשתמשתי במי הפסטה בשביל הרוטב המאולתר. דברים שראיתי את אמא שלי עושה והנחתי שיהיו מועילים. הספקתי אפילו לסדר קצת את הבית ולטאטא. כל כך נכנסתי לטירוף, של הבישול והסדר, שלא הרגשתי עד כמה חם בבית וכמה אני מזיע. חייב מקלחת! כיביתי את האש על הכיריים, הורדתי את הבגדים, רצתי לכיוון המקלחת ואז... דפיקה בדלת. ענבל כאן.

מקלחת צרפתית קטנה, ג'ינס וחולצה חדשים (ותודה לאמא על הכביסה השבועית), אני פותח את הדלת וענבל אצלי בדירה.

"וואו... איזה ריח". אני כבר נותן לעצמי הסנפה וחושב שאכלתי אותה. "נהדר! הכנת משהו עם שום ועגבניות נכון?"

לחוויה קולינרית באיטליה לחצו כאן  >>

הקלה. אושר. בא לי לתת נשיקה ענקית ליגאל ואחת עוד יותר ענקית לענבל. אבל נראה לי שקודם כל נאכל.

פסטה היא ללא ספק מאכל לאומי. למרות שלא נולדה איתנו, היא כבר הפכה לחלק בלתי נפרד מארוחות ערב וצהריים, מן הפשוטות ביותר עד למתוחכמות מבין המבחר. כולם אוהבים וכולם נהנים ממנה. הקדישו מעט זמן כדי להתמקצע בהכנה שלה ותהיו מופתעים עד איזה קסם היא יכולה לעשות. תשאלו את ענבל.